מדינת ישראל נ' גרר שי כהן בע"מ ואח'

הכרעת-דין וגזר-דין

הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") והנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הודו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של קבלת דבר במרמה.

הנאשמת היא חברה המספקת שירותי הובלה ורכב, והנאשם הינו בעליה ומנהלה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה הנאשם הבעלים של רכב גרר (להלן: "הגרר").

ביום 6.4.06, בבדיקה של משרד התחבורה נמצאו בגרר ליקויי בטיחות חמורים כגון נזילת שמן הידראולית, צמיג רזרבי שחוק ופנסים לא פועלים, וכתוצאה מכך הורד הגרר מהכביש על ידי משרד התחבורה.

עובר ליום 12.6.06 פג רישיון הרכב של הגרר והנאשמים ביקשו לחדשו.

הנאשם, ביודעו כי בגרר ליקויים בטיחותיים חמורים שבגינם לא יחודש רישיון הרכב, החליט לבצע מבחן רישוי שנתי עם מסמכי הגרר, אך תוך שימוש במובילית בה השתמשה הנאשמת במהלך פעילותה השוטפת ושהיתה בבעלותו של אדם אחר, וזאת במטרה לקבל במרמה רישיון רכב לגרר.

לצורך כך, הורה הנאשם ביום 12.6.06 לאחד מעובדיו לקחת את המובילית למכון רישוי בקצרין, ולהציג בו את מסמכי הרישוי של הגרר כמסמכי המובילית, כדי להונות ולקבל במרמה אישור כשירות לתנועה לגרר מבלי להעבירו את הבדיקות הנדרשות במכון הרישוי.

העובד עשה כבקשתו של הנאשם ולאחר שנערך לרכב המובילית מבחן רישוי שנתי, העניק מכון הרישוי אישור כשירות לתנועה לגרר בהתבסס על בדיקת המובילית.

ביום 14.6.06, במסגרת פעילות יזומה של יחידת אתגר, עוכב הגרר לבדיקה ונמצאו בו ליקויים שנמצאו עוד בבדיקה מיום 6.4.06, והוא הורד שוב מהכביש.

הנאשם כבן 40 ולחובתו הרשעה מבית דין צבאי בגין נפקדות, וכן שתי הרשעות מבית משפט השלום, האחת בגין הלנת תושב זר בעטייה נידון למאסר של חודש בעבודות שירות, והשנייה בגין ביצוע עבודות ללא היתר.

על פי הסדר הטיעון בין הצדדים, לא הורשע הנאשם בעקבות הודאתו עד לקבלת תסקיר קצין מבחן בעניינו. התביעה הודיעה מבעוד מועד כי תעמוד על הרשעתו של הנאשם, ותבקש לגזור על שני הנאשמים קנס כספי גבוה, וכן מאסר על תנאי מרתיע לנאשם. הוסכם שהסנגור יהיה חופשי בטיעוניו.

מתסקיר קצין המבחן שהוגש לעיוני עולה כי הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים, בעל חברת גרירה (היא הנאשמת). בבעלותו 30 משאיות והוא מעסיק כ-50 עובדים.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד לאחריהן התגייס לצה"ל ושוחרר כעבור כשנתיים על רקע אי התאמה. בתום שירותו הצבאי החל הנאשם לעבוד בסחר מכוניות, ובשנת 1998 ייסד את הנאשמת.

אשר לעבירה, נוטל הנאשם אחריות לביצועה, אך עם זאת התקשה להכיר ביכולתו למנוע אירוע מסוג זה בחברה כה גדולה, וכן התקשה להכיר בסיכון האפשרי במקרה זה.

אשר לשאלת הרשעתו בדין, טען הנאשם בפני קצינת המבחן כי הוא עובד עם חברות ביטוח שונות, חברת ליסינג וכן עם חברת גרירה, למרות קיומן של הרשעות פליליות בעברו. עוד מסר כי בעבר ניגש למכרז למתן שירותים למשטרת ישראל, אותו עבר, אך נפסל על רקע עברו הפלילי.

לאור העובדה כי הרשעותיו הקודמות לא פגעו בעבודתו עם גופים גדולים אלה, ולאור העובדה כי אין מדובר במעורבות ראשונה בפלילים, אין קצינת המבחן באה בהמלצה למניעת הרשעתו בדין, וסבורה היא כי ענישה צופה פני עתיד כמאסר מותנה הינה הולמת במקרה זה.

במועד הטיעונים לעונש ביקש הסנגור להורות על הגשת תסקיר משלים, שכן לטענתו המלצת קצינת המבחן שלא להרשיע את הנאשם מבוססת על העובדה כי לחובתו הרשעות קודמות, ואולם מדובר בהרשעות קודמות בנושאים שלא פגעו בהעסקתו עד כה, ויש לבחון את מידת הפגיעה בנאשם כתוצאה מן ההרשעה בעבירת קבלת דבר במרמה.

לאחר ששמעתי את התנגדות התביעה בעניין, סברתי כי אין צורך בקבלת תסקיר משלים בשלב זה, וכי מן התסקיר ומטיעוני הצדדים והראיות לעונש ניתן יהיה לקבל מידע מספיק לצורך גיבוש ההחלטה בשאלת הרשעת הנאשם. עם זאת ציינתי כי במידה ואראה בכך צורך אורה על הגשת תסקיר משלים.

בטיעוניה לעונש, הדגישה התובעת את חומרת מעשיו של הנאשם וטענה כי התביעה הגיעה עימו להסדר טיעון מקל במסגרתו לא תעתור לעונש מאסר בפועל ההולם עבירות אלו אלא תסתפק במאסר על תנאי וקנס כספי גבוה, וזאת נוכח הקושי הראייתי ונוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בשנת 2006.

לטענת התובעת, נסיבות העבירה ועיסוקו של הנאשם מחייבים הרשעתו בדין, מאחר וכבעל חברת הובלות המחזיק בבעלותו צי של כלי רכב, אמון הוא לשמור על בטחון הציבור ועל תקינות כלי הרכב שבבעלותו כמו גם על ניהול תקין של עסקיו.